travel, travel diaries

לונדון- היום השני בטיול


פריימארק 

את היום השני של הטיול בלונדון התחלנו באותו האופן בו התחלנו את היום הראשון– בסיבוב קניות מאסיבי בפריימארק. ממש ליד המלון שלנו- מלון st Giles נמצא סניף ענק ממש של פריימארק, מה שמאוד הקל עלינו ואפשר לנו לבצע את הקניות בבוקר בשעה מוקדמת כשהסניף עוד יחסית ריק, ואז להשאיר את השקיות בחדר המלון ולהתפנות לשאר יומנו. בזמן שהיינו בלונדון, ולדעתי גם כעת, סניפי פריימארק חוגגים 20 שנים לספרי הארי פוטר, ולכן ברוב הסניפים תוכלו למצוא חלק שלם שמוקדש כולו להארי פוטר. המעריצים של סדרת הספרים יתמוגגו מאושר בביקור בסניפי פריימארק מאחר ויכלחו למצוא שם מגוון רחב של פריטים כגון פיג׳מות בדוגמאות שונות, שרביטים, מזוודות הארי פוטר, ביצי זהב, חולצות ממותגות לפי הקבוצות השונות ועוד. יחד עם זאת, גם העיצוב כולו הוא כמובן על טהרת הארי פוטר- מהתקרה תלויים עשרות מכתבים באופן המדמה כאילו הם מתעופפים באויר, בצד יש מגוון מזוודות בסגנון עתיק ועוד ועוד. ביום הזה ניתן לומר שעשינו את הקנייה הגדולה ביותר בפריימארק- בעלי התחדש בהמון סריגים מעולים ובאמת איכותיים לחורף במחירים מגוחכים של בין 8 ל-12 פאונד לסריג, טי שירטס חלקות בעלות של 2 פאונד, תחתונים, גרביים ועוד. אני רכשתי שני סריגים חלקים, כמה פיג׳מות, כמה פריטים של הארי פוטר לי ולאחיותיי, תחתונים, פריטי דקורציה לבית והמון המון המון בגדים לאיימי הבת הקטנה שלנו. מי שמעוניין בקניית בגדי ילדים בלונדון חייב להגיע לפריימארק- המגוון עצום, העיצובים מדהימים והמחירים נמוכים במיוחד. ניתן לומר שהבת שלי פחות או יותר מכוסה מבחינת המלתחה שלה לחורף הקרוב. אחרי שהשארנו את השקיות הרבות (יותר מדיי רבות) במלון, עשינו את דרכנו אל עבר היעד הבא של היום- פארק ריג׳נט.

פארק ריג׳נט

פארק ריג׳נט הוא פארק ענק בלב ליבה של לונדון, שהוקם בשנת 1835 ומשתרע על שטח של כ-2 ק״מ. הפארק נמצא בסמוך לשכונת מרילבון היפה, בין רובע ווסטמיניסטר, לבין רובע קמדן.  הפארק הזה כל כך גדול ומגוון, שאפשר בקלות לבלות בו יום שלם. הפארק שופע ספסלים ומקומות ישיבה, מזרקות, כרי דשא ענקיים, אגמים, בעלי חיים רבים, מפלים, עצים עצומים ועוד ועוד ועוד. באחד מהאגמים שבפארק ניתן אף לשוט בסירות פדלים- בילוי אולטימטיבי למקרה בו אתם מגיעים עם ילדים.  בתוך הפארק קיים אף גן חיות מומלץ, בו לא יצא לנו לבקר מפאת הזמן הקצר וכן גם גני הורדים של מרי- עליהם אפרט בהמשך. פארק ריג׳נט נחשב בעיני רבים לפארק הטוב ביותר בלונדון, וכשהגעתי לשם בהחלט הבנתי מדוע- יש בו משהו קסום שקשה להסביר. נדמה כי לא משנה לאן תלך בפארק תגלה עוד ועוד פינות נסתרות יפייפיות, והמקום הזה עושה חשק להסתובב בו שעות ולהעביר את כל היום. בעלי החיים בפארק מורגלים כנראה לחיים טובים ולתיירים רבים שמאכילים אותם מדי יום, כי הם לא נרתעים כשמתקרבים אליהם, אז במידה ותרצו תוכלו בקלות לצלם מקרוב סנאים או ציפורים שונות. במידה ולא היינו קצרים בזמן- אני לגמריי רואה איך יכולנו להעביר בפארק הזה לפחות חצי יום- לטייל בו בהנאה, לבקר בגן החיות, ואפילו לעשות פיקניק קטן ונעים בצילו של אחד מהעצים הענקיים הממלאים את הפארק.


גני הורדים של המלכה מרי

מאחר ופארק ריג׳נט הוא פארק גדול במיוחד, אחרי שהסתובבנו בו במשך כשעה וחצי כבר התחלנו ללכת לכיוון גני הורדים של המלכה מרי – שנמצאים בתוך הכיכר המרכזית של הפארק. מדובר בחלק באמת מרהיב בפארק- שממש לא כדאי שתחמיצו אם אתם מגיעים לרגי׳נט. כל חובבות הפרחים באשר הן מוכרחות להגיע לגנים היפייפים הללו- ניתן למצוא בהם מאות זנים של פרחים רבים, ברובם ורדים מסוגים וצבעים שונים. אין ספק שזהו מקום אולטימטיבי לצילומים. בחלק הזה של הפארק תוכלו למצוא המון ספספלים מקסימים לישיבה, ואחד מהם היה ספספל שתפס את תשומת לבי בזכות הכיתוב המרגש שנחרט על גביו- Anne wicks, who loved her roses as we love her 1937-2007. מחווה מרגשת במיוחד ודרך מקורית להנציח מישהי בפארק בו כל כך אהבה לטייל, פארק מלא בורדים שככל הנראה היו הפרח האהוב עליה. צילום של הספספל תוכלו למצוא בהמשך הפוסט מטה.


התמונות הרבות הבאות הן תמונות נוספות מפארק ריג׳נט הקסום– ובאמת שצימצמתי המון וצרפתי לכאן רק את אלו שהרגשתי שאני מוכרחה לשתף אתכם. אין לי מילים לתאר כמה הפארק הזה מיוחד, וכמה הוא נחרט בי, זה מקום שאני ללא ספק אחזור אליו גם בביקור הבא בלונדון.

 

קמדן טאון

אחרי כמה שעות בהן בילינו בנעימים בפארק הגיע הזמן לעבור ליעד הבא שלנו- שוק קמדן. בדרך אל קמדן עברנו בחנות של הביטלז שנמצאת במרחק הליכה מהפארק. לא צילמתי תמונות בחנות, כי בעלי הוא המעריץ המושבע של הלהקה מבינינו. בזמן שהוא שוטט לו להנאתו בין מדפי החנות העמוסים אני ניצלתי את ההזדמנות להתרענן בסניף של סטארבקס שנמצא בסביבת החנות, לפני שנלך אל עבר היעד הבא- קמדן.
אני חייבת להודות שלאיזור קמדן אני ובעלי מאוד לא התחברנו, וממה שאני יודעת מדובר ביעד שהדיעות לגביו מאוד חלוקות- עבור חלק מהאנשים מדובר ביעד שהוא בגדר חובה בכל הגעה ללונדון, ועבור החלק השני מדובר ביעד עליו הם ממליצים לוותר. אז אני משתייכת כנראה לחלק השני של האנשים- אלו שמאוד לא אהבו את הסגנון ואת האוירה בקמדן. הסתובבנו שם במשך כחצי שעה וממש הרגשנו שאנחנו רוצים לברוח משם. אני לא יודעת למה אבל משהו שם הזכיר לי את התחושה של טיילת אילת, או הקוואסן שבתאילנד. הדוכנים הצפופים המציעים ג׳אנק למכירה, דוכני האוכל שלא עוררו בנו תאבון ובאופן כללי- העומס הרב של האנשים והאפרוריות של האיזור כולם יחד הפכו את המקום הזה לכזה שאוותר עליו בביקור הבא בעיר. לפני שעזבנו את האיזור הלכנו לאכול במסעדת Poppies fish and chips – מסעדת פיש אנד צ׳יפס מוכרת מאוד בלונדון, שנחשבת בעיני רבים לטובה ביותר בעיר. חשוב לציין שלפופיז יש כמה סניפים בלונדון ולנו יצא לבקר רק בזה שבקמדן. האוכל באמת לא איכזב- שנינו הזמנו את המנה המסורתית של פיש אנד צ׳יפס עם דג בקלה. המנות שמגיעות הן דיי גדולות- אני לא הצלחתי לסיים את שלי, אך בעלי הצליח דיי בקלות. הצ׳יפס פריך ומושלם, הדג נהדר וכן גם הציפוי שלו, אוכל באמת ללקק את האצבעות. האוירה במסעדה גם היא הייתה נחמדה, על אף שבעת הביקור שלנו המסעדה הייתה דיי ריקה. השירות אדיב ומהיר וגם המחירים נוחים במיוחד. זוהי מסעדה שאני ממש ממליצה לבקר בה- אם אתם מחובבי הפיש אנד צ׳יפס- אין סיכוי שתתאכזבו.

שבעים ומרוצים (אני הייתי יותר בכיוון של מפוצצת ובקושי מצליחה לסגור את החצאית), התקדמנו אל עבר היעד הבא שלנו. אני אפתח בינתיים סוגריים ואציין לטובה את הרכבת התחתית של לונדון- בה השתמשנו רבות במהלך כל הטיול. כמו בכל אירופה- רכבת יעילה מאוד, מסודרת, נקייה, עם צוות אדיב שתמיד שמח לעזור ולהסביר לך איך להגיע למחוז חפצך. בכל ביקור ברכבת נדהמתי מהאדיבות של הבריטים ומהסדר והנימוסין שלהם- כולם מצייתים באדיקות להנחיות ברכבת ובעת עליה במדרגות הנעות נצמדים כולם אל הצד הימני על מנת לאפשר לאלו שרוצים לעלות במהירות לעשות זאת. בכל ביקור באירופה אני נזכרת מחדש כמה נוח זה כשיש רכבת תחתית יעילה בעיר- באמצעותה אפשר לנסוע קילומטרים רבים בדקות בודדות. כמה חבל שאצלנו בארץ התחבורה הציבורית כל כך ירודה- החיים שלנו  היו יכולים להיות הרבה יותר נוחים.

Shopping

מאחר וכבר רוב היום היה מאחורינו ובערב הזמנו כרטיסים להצגה, החלטנו לותר על ביקור בפרימרוז היל, ובמקום זאת העדפנו לעשות סיבוב קצר ברחוב אוקספורד בעיקר כדי למצוא בגדים למחר ונעלי ספורט נוחות להליכה. בדרך נתקלנו למרבה השמחה בסניף של לאש– רשת עליה אני לא מוותרת באף ביקור באירופה. למי שלא מכיר- לאש היא רשת חנויות פופולרית במיוחד באירופה המציעה מוצרי טיפוח רבים  וכל מה שקשור בטקס האמבטיה. יש לרשת המון סניפים ברחבי לונדון, ולדעתי ברחוב אוקספורד יש שני סניפים. הסניף בו היינו היה עצום ממש- הכי גדול שאי פעם נתקלתי בו- עם מגוון ענק של הכל מהכל. בכל פעם שאני מבקרת בסניף של לאש אני מצטיידת בהמון פצצות אמבט- הדבר שהרשת ככל הנראה הכי ידועה בזכותו. לאש מייצרים פצצות אמבט במגוון צבעים סגנונות וריחות (כמה דוגמאות מצולמות בתמונות מטה), פצצות האמבט שלהם מגיעות בצורת כדור שעשוי משילובים שונים של סבון, שמני אמבט, חומרי לחות ועוד. בעת זריקת הכדור אל מיי האמבט הוא מתחיל לתסוס, ולהפיץ את החומרים שבתוכו כולל חומרי הצבע אל תוך האמבטיה וממלא את האמבטיה במגוון מטורף של צבעים מרהיבים. אם לא יצא לכם לנסות מעולם- אתם חייבים, זו בהחלט חוויה מדהימה. המגוון של פצצות האמבטיה עצום- כל אחת מייצרת אפקט שונה במים, כל אחת בסגנון ובצבע אחר, ולכל אחת יתרונות שונים. אחרי שהוצאתי בחנות כמה מאות שקלים, מצאנו ממש קרוב אליה חנות ספורט ענקית בשם Sports direct– רשת בעלת סניפים רבים המפוזרים ברחבי לונדון. החנות בה היינו השתרעה על פני כמה קומות, מפוצצות במאות אם לא אלפי נעלי ספורט עד שאתה כבר לא מוצא את עצמך. התחדשנו בנעליי נייק במחירים באמת מגוחכים (שלי עלו רק 120 שח) ועשינו את דרכנו אל עבר המלון.

הצגה- Book of mormon

אל המלון הגענו בסביבות השעה 17:30 להתרעננות ומנוחה שהיו לגמריי נחוצים אחרי היום העמוס שהיה לנו. נותרה לנו רק כשעה וחצי להתארגן לפני שנצטרך לצאת שוב החוצה. בשעה 19:30 כבר היו לנו כרטיסים להצגה הפופולרית-book of Mormon. ההצגה הזאת , שהחלה בבורדוויי לפני לא מעט שנים, היא אחת הפופולריות בלונדון. ההצגה נכתבה ע״י היוצרים של סאות׳פארק טריי פארקר ומאט סטון– וכחובבי הסדרה ידענו מראש שזו ההצגה שאליה נלך ולא הייתה לנו כל התלבטות בעניין. ההצגה התקיימה באולם התאטרון על שם הנסיך וויילס- הממוקם בלב הסוהו, כך שגם ההגעה אל המקום הייתה קלילה ומהירה מאחר והמלון שלנו ממוקם לא רחוק מהתאטרון. העדפנו לתפוס מונית כי לא רצינו להתעכב או לטעות איכשהו בדרך, ובתוך דקות בודדות הגענו אל המקום. קחו בחשבון שחשוב תמיד לקחת אתכם אל ההצגה את הדפס הכרטיסים שקיבלתם במייל, וכן גם דרכונים במידה ותידרשו להזדהות. בנוסף- עדיף להגיע לפחות חצי שעה לפני מועד ההצגה, כי בדרך כלל יש תור בכניסה לאולם. האולם עצמו היה ענק ומפואר במיוחד, לא משהו שרואים אצלנו בארץ. ולגבי ההצגה- וואו וואו וואו כמה שהיא הייתה מדהימה! אני חושבת שזו הייתה החווייה הכי מיוחדת והכי זכורה מהטיול. הכל בהצגה היה פשוט מושלם- החל מהסטים המרהיבים והמושקעים, הטקסטים השנונים שגרמו לך לצחוק בקול, השירים שנדבקו לנו לראש ולא הפסקנו לזמזמם בימים שלאחר מכן, השחקנים המצוינים והמוכשרים, העלילה המגוחכת ונהדרת- הכל היה מדויק. זו הצגה שאני ללא ספק ממליצה ללכת אליה, אתם תהיו מרותקים לכסאות, לא תפסיקו לצחוק ובאמת שלא תרגישו איך שעתיים עברו להן מרגע שהתיישבתם.

ארוחת ערב- Dishoom 

לאחר ההצגה הרעב כבר החל לתת את אותותיו אז התקדמנו ברגל אל עבר המסעדה Dishoom. מדובר במסעדה הודית מפורסמת במיוחד בלונדון ואהודה בקרב התושבים המקומיים. העיצוב של המסעדה מאוד אוריינטלי מסוגנן, האוירה בה שיקית, חשוכה וסקסית. כמות המנות בתפריט גדול במיוחד, ורוב הסיכויים שקצת תלכו לאיבוד בעת ההזמנה- אנחנו התייעצנו עם המלצרית ששרתה אותנו והזמנו כמה מנות אותן חלקנו יחד. משהו שחשוב מאוד לדעת לגבי המסעדה הוא שכיאה לאוכל הודי אמיתי- המנות חריפות מאוד. אנחנו בד״כ אוהבים אוכל פיקנטי ורגילים לאכול חריף, אך החריפות של המנות הפתיעה אותנו. את חלק מהמנות לא הצלחנו לסיים, לא בגלל שהן לא היו טובות- כי כולן היו מצוינות באמת, אלא בגלל שידענו שאם נאכל עוד הקיבה שלנו ככל הנראה תתנקם בנו. יצאנו עם חשבון סביר בהחלט- קצת פחות מ200 ש״ח, האוכל היה טעים מאוד והאוירה במסעדה הייתה כיפית ונעימה.

צ׳יינטאון- Bake

אחרי ארוחת הערב החלטנו לקנח בגלידת הדג המפורסמת בBake שבצ׳יינטאון. ולפני שתשאלו מה זה לעזאזל גלידת דג- זו גלידה בכמה טעמים שמגיעה בגביע בצורת דג. הגלידה הפכה למאוד מפורסמת בחודשים האחרונים, ויש אלפי תמונות שלה ברחבי האינסטגרם. אני חייבת להודות שמאוד התאכזבתי מהגלידה הזו- ציפיתי להרים וגבעות ומה שקיבלנו היה גלידה ממוצעת ואפילו פחות מזה. בכל התמונות שראיתי באינסטגרם היו עשרות צבעים וסגנונות של הגלידה הזו- בין אם בצבעי חד קרן, גלידה עם קישוטי פירות יער ומה לא. אני חושבת שייתכן שהסניף הזה שבצ׳יינטאון הוא אולי חיקוי כי היו בסך הכל רק שני טעמים- תה ירוק ווניל וגם הגביעים עצמם לא נראו מדהים. על אף האכזבה לא יכולתי להמנע מצילום הגלידה- כי למרות שהיא לא הייתה מדהימה, אין ספק שהיא בכל זאת הייתה דיי פוטוגנטית. בזמן שאכלנו אותה הסתובבנו מעט בצ׳יינטאון ההומה- עקב השעה המאוחרת רוב החנויות והדוכנים כבר היו סגורים, אבל עדיין היה נחמד מאוד להסתובב ברחובות הצבעוניים והרועשים. צ׳יינטאון הוא יעד נוסף שאני מרגישה שקצת פספסתי בטיול הזה בגלל הזמן הקצר שהיינו בעיר. בפעם הבאה שאגיע לונדון אין ספק שאקדיש כמה שעות טובות להסתובבות משמעותית יותר בחנויות ובדוכנים שיש לצ׳יינטאון להציע.

 

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...